הסמכות להעניק חנינה בישראל נתונה לנשיא המדינה אשר לו מרחב הכרעה ושיקול דעת עצמאי. מסמכותו של נשיא המדינה להעניק חנינה בשני תחומים עיקריים: האחד, הקלה בעונשם של מי שהורשעו על ידי בתי המשפט באמצעות הפחתת עונשם או המרתם והשני, קיצור או ביטול תקופת ההתיישנות ו/ או תקופת המחיקה החלה על הרשעה בפלילים. בסמכות הנשיא להעניק חנינה גם לאסירי עולם כאשר הוא קוצב את עונשם של אסירי העולם, כלומר המרת עונש מאסר העולם שנקצב לאסיר העולם לעונש מאסר שמספר שנותיו קצוב (כיום לא פחות מ-30 שנות מאסר).
בטרם ייתן נשיא המדינה את החלטתו בבקשת חנינה אשר הוגשה למשרדו, נערכות במשרד המשפטים פעולות הכנה והנשיא מתבסס בהחלטתו על המלצת שר המשפטים, לפי חוות דעת שניתנה על ידי מחלקת החנינות שבמשרד המשפטים. מחלקת החנינות במשרד המשפטים מכינה את החומר הנוגע למבקש החנינה, המחלקה פונה לגופים שונים לשם קבלת חומר וחוות דעת בנוגע למבקש החנינה. הפניות הן בעיקר למזכירות בתי המשפט לקבלת תיקו של מבקש החנינה, למטה הארצי של המשטרה, לשירות בתי הסוהר ולשירות המבחן לקבלת חוות דעת והערות בנוגע למבקש החנינה. לאחר קבלת החומר מכינה מחלקת החנינות תזכיר לשר המשפטים, כדי שייקבע את עמדתו בבקשת החנינה וזו מועברת לנשיא המדינה. הנשיא רשאי לסרב לתת חנינה אף אם משרד המשפטים המליץ לעשות כן.
הטיפול בבקשת חנינה לוקח לא מעט זמן והוא משתנה מבקשה לבקשה. בפועל, בקשות חנינה שמוגשות לנשיא המדינה מתקבלות במשורה ובמקרים ובנסיבות מיוחדות.
למעבר לאתר נשיא מדינת ישראל לחץ כאן.